<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת פנחס</h1>
<h2>דף טז.</h2>
יום תרועה יהיה לכם [במדבר כ"ח]. בגמרא כדי לערבב השטן. וק"ק מנ"ל דמצות שופר מערבב שטן מכל שאר מצות. וי"ל מקרא מלא הוא שנ' (ישעי' כ"ז י"ג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ואמר (ישעי' כ"ה ח') ובלע המות לנצח, אלמא שתקיעת שופר מערבב השטן שהוא מלאך המות.
<h2>דף קח.</h2>
ונתתם את נחלתו לשארו [במדבר כ"ז]. זו אשתו, וגורעין ומוסיפין ודורשין והכי קאמר נחלת שאירו לו מכאן שהבעל יורש את אשתו. הקרוב אליו ממשפחתו. לא קאי אשארו שהרי לא אקרי משפחתו אשתו, אך בא ללמד על הקרוב קרוב קודם, וכן פסק דבעל יורש אשתו קודם בנה ודווקא במוחזק ולא בראוי, וכן תנן הבעל יורש אשתו (ואין מוריש) [ואינו מנחיל] לה. אך אם כתב לה בין במתנת בריא בין במתנת שכיב מרע קנתה. וכן פסק ודווקא בכתב בשיור, אך אם לא שייר במתנת שכ"מ לא קנתה דהכותב כל נכסיו לאשתו בלא שיור במתנת שכ"מ לא קנתה דלא עשתה אלא אפיטרופא, פי' כדי שיכבדוה לאחר מותו נתכוין, וכן לבן בין הבנים או אפי' לקטן וכן לאח בין האחין, ואם כתב לבת בין הבנים בלא שיור איבעי' ליה ומסיק הלכה דלא קנתה, וכל הנך דווקא בכותב אבל באומר לא. ובמתנת בריא אם כתב לכל הנך בלא שיור בגמ' איבעיא ליה וסלקא בתיקו, ופליגו בה רב האי ורבינו חננאל בתיקו דממונא, אי אמרי' ספק דממונא לקולא, או אמרי' ממון המוטל בספק חולקין משום דהלכה כסומכוס.
ואם אין לו בת וגו' [במדבר כ"ז]. פי' הכא נמי דריש עיין עליה ולכל יוצאי יריכה. וכן פסק כדפרי'. ונתתם את נחלתו לאחיו. בגמ' [ק"ט ע"א] מפרש דקראי שלא כסדרן כתיבי דס"ל דשארו הנכתב בסמוך הוא אב ופשיטא שהאב קודם לבנו שיורש אחיו של מת. וכן פסק היכא דאין בן ולא בת למת ולא יוצאי יריכם האב קודם לאח, וכן תנן [קט"ו ע"א] האב קודם לכל יוצאי יריכו, ופסק כדפי' דאין האב קודם ליוצאי יריכו של בני המת, וכן מפרש בגמ' ביש נוחלין. ופסק דכל הקודם בנחלה יוצאי יריכו קודמין, אם כן האח קודם וכל יוצאי יריכו קודם לאחות ויוצאי יריכה. ופסק האחות ויוצאי יריכה קודמין לאחי האב ואחי האב ויוצאי יריכו קודמין לאחות האב. ופסק דאם היו לאחיות לזו בנים ולזו בנות בנות של אחות יורשות עם בנים של אחות אחרת. ופסק כל ירושה הבאה ע"י אחוה אינה אלא באחוה מן האב ולא מן האם דמשפחת אב קרויה משפחה ולא של אם, ולכך פסק אחות נוחלין דודיהן ולא מנחילין שהאם אינה יורשת את בנה, וכן יורשין בני אחיות דודיהן ולא מנחילין.
<h2>דף קיא.</h2>
איש כי ימות [במדבר כ"ז]. אין לי דבן קודם לבת אלא בנחלות אב אשה שמתה מנין ת"ל וכל בת יורשת נחלה ממטות וגו' מקיש נחלת אם לנחלת אב לקדימת בן לבת ולכל הקודמין. ועוד בגמ' מפרש אין לי אלא בת שיורשת את אמה שנ' וכל בת יורשת נחלה וגו' ממטות, אב ממטה אחד ואמו מטה אחר יורשת הבת שתיהן, הבן מניין שיורש את אמו, פי' דילמא גזירת הכתוב הוא שהזכר יורש את הזכר והנקבה יורשת הנקיבה, ויליף ליה מק"ו פי' אם במקום שהורעה כחה של בת ייפה כח של בן, מקום פי' אם שיפה כוחה של בת אינו דין שיפה כוחו של בן.
איש כי ימות ובן אין לו וגו' [במדבר כ"ז]. אין לי אלא בן שקודם לבת יוצאי יריכו מנין שקודמין ת"ל אין לו עיין עליו זה הכלל כל הקודם בנחלה יוצאי יריכו קודמין ולא כצדוקין האומרים תירש הבת עם [בת] הבן מק"ו. וכן פסק דבן וכל יוצאי יריכו קודמין לבת בין בנחלת אב בין בנחלת אם. וכן פסק הבן קודם לאב של מת (אביו) וכן בת המת קודמת לאביו של מת וכ"ש שהן קודמין (לאביו) [לאבי אביו].
<h2>דף קטו.</h2>
איש כי ימות ובן אין לו וגו' [במדבר כ"ז]. אין לי אלא בן שקודם לבת יוצאי יריכו מנין שקודמין ת"ל אין לו עיין עליו זה הכלל כל הקודם בנחלה יוצאי יריכו קודמין ולא כצדוקין האומרים תירש הבת עם [בת] הבן מק"ו. וכן פסק דבן וכל יוצאי יריכו קודמין לבת בין בנחלת אב בין בנחלת אם. וכן פסק הבן קודם לאב של מת (אביו) וכן בת המת קודמת לאביו של מת וכ"ש שהן קודמין (לאביו) [לאבי אביו].
ואם אין לו בת וגו' [במדבר כ"ז]. פי' הכא נמי דריש עיין עליה ולכל יוצאי יריכה. וכן פסק כדפרי'. ונתתם את נחלתו לאחיו. בגמ' [ק"ט ע"א] מפרש דקראי שלא כסדרן כתיבי דס"ל דשארו הנכתב בסמוך הוא אב ופשיטא שהאב קודם לבנו שיורש אחיו של מת. וכן פסק היכא דאין בן ולא בת למת ולא יוצאי יריכם האב קודם לאח, וכן תנן [קט"ו ע"א] האב קודם לכל יוצאי יריכו, ופסק כדפי' דאין האב קודם ליוצאי יריכו של בני המת, וכן מפרש בגמ' ביש נוחלין. ופסק דכל הקודם בנחלה יוצאי יריכו קודמין, אם כן האח קודם וכל יוצאי יריכו קודם לאחות ויוצאי יריכה. ופסק האחות ויוצאי יריכה קודמין לאחי האב ואחי האב ויוצאי יריכו קודמין לאחות האב. ופסק דאם היו לאחיות לזו בנים ולזו בנות בנות של אחות יורשות עם בנים של אחות אחרת. ופסק כל ירושה הבאה ע"י אחוה אינה אלא באחוה מן האב ולא מן האם דמשפחת אב קרויה משפחה ולא של אם, ולכך פסק אחות נוחלין דודיהן ולא מנחילין שהאם אינה יורשת את בנה, וכן יורשין בני אחיות דודיהן ולא מנחילין.
<h2>דף קיז.</h2>
פירוש חלוקי נחלה. בגמרא פלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן ר' יאשיה אומר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ שנ' [במדבר כ"ו] לשמות מטות אבותם ינחלו, ר' יונתן אומר לבאי הארץ נתחלקה הארץ שנ' [שם] לאלה תחלק הארץ, ואוקי קרא לשמות מטות אבותם ללמד דמשונה נחלה זו מכל נחלות שבעולם החיים יורשים את המתים וכאן המתים יורשין את החיים. כיצד לזה אחד ולזה שנים בביאת הארץ נוטלין ג' חלקים, וחוזרת הנחלה אצל אבי אביהן וחולקין בשוה שנוטל בן אחד של ראובן כנגד ב' של שמעון והן מבאי הארץ כיון שהיו שוין ביוצאי מצרים. וק"ק אם כן מאי איכא בין למ"ד ליוצאי מצרים למ"ד לבאי הארץ. וי"ל איכא ביניהו בנות, אי נמי טפלים שאינן נוטלין בפני עצמן, אם היה לו טפלים או בנות בביאת הארץ שנ' לאלה תחלק הארץ להוציא הטפלים וכ"ש הבנות, שאינם נוטלות למ"ד לבאי הארץ, ולמ"ד ליוצאי מצרים הבנות והטפלים נוטלין בזכות אבי אביהן שהיה מיוצאי מצרים. ד"א איכא דלמ"ד ליוצאי מצרים אם היו ב' אחין יוצאי מצרים ולהן היו ג' בנים בביאת הארץ אינן נוטלין רק ב' חלקים, ולמ"ד בבאי הארץ נוטלין ג' חלקים ומרויח השבט חלק אחד בחילוק (לביאת) [לבאי] הארץ, ומיהו חוזרת אצל אביהן ונוטל בן אחד של אח אחד כנגד השנים של אח אחר.
<h2>דף קיח:</h2>
נתן תתן להם [במדבר כ"ז]. נתן להם במטלטלין תתן בבכורות אביהן והעברת את נחלת אביהן להן זה נחלת בכורה שהיה צלפחד בכור ונטלו בנותיו ב' חלקים בנחלת אבי אביהם חלק פשוט וחלק בכור, ויליף לה בגזירה שוה העברה האמורה כאן מהעברה האמורה בבכור [שמות י"ג] והעברת כל פטר רחם מה להלן בכור אף כאן בכור וכן פסק דבנים היורשים את האם ואחד מהם בכור אינו נוטל בכורה בנחלת האם ואע"ג דאיתקש נחלת האם לנחלת האב שנ' [במדבר ל"ו] ממטות מ"מ לענין בכורה לא איתקש שנ' [דברים כ"א] לו משפט הבכורה לאיש ולא לאשה וכן תנן [ב"ב קכ"ב ע"ב] אחד הבן ואחד הבת לנחלה אלא שהבן נוטל בכורה בנכסי האב ולא בנכסי האם.
<h2>דף קיט.</h2>
ויקרב משה את משפטן וכו' [במדבר כ"ו]. רבינו מנחם פי' ודאי כולן ידעו שהבת במקום בן כיון שאין בן, ולא היו מסופקין אלא על הבכורה של אביהם שאינו נוטל בראוי אלא כבמוחזק ואם ארץ ישראל ראוי הוא או מוחזק וזהו ויקרב משה את משפטן וכו' וכתיב [דברים כ"א] לו משפט הבכורה וגמרינן בגזירה שוה משפט משפט מה להלן בכורה אף כאן בכורה מכל מקום דגמרי' בגזירה שוה העברה העברה מבכור נאמר כאן והעברתם ונאמר להלן והעברת כל פטר רחם, וכן מצינו [סיפרי פנחס פיסקא קל"ג] א"ר חידקא יודע היה משה רבינו שהבנות יורשות ועל מה שאל אם הם נוטלות בראוי כבמוחזק.
משפטן [במדבר כ"ז] נו"ן הפוכה כמשפט ], לפי שהיה עין של משה על הקב"ה למה העלים ממנו דין נחלות אמר שמא אותו דין מנו"ן שערי בינה הוא א"ל הקב"ה למשה הפוך פניך לאחוריך למ"ט שערים ולא מן נ' ולא נ' שערי בינה הוא אך לפי שהרהרת ואמרת הדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו לכך נתעלמה ממך מה שהנשים היו יודעות ודוברות וזהו שאמר הכתוב כן בנות צלפחד דוברות.
פירוש נחלות. כן בנות צלפחד דוברות, [במדבר כ"ז] אמר הקב"ה יפה תבעו והדין עמהם וכן כתובה לפני במרום אשרי מי שהקב"ה מודה בדברו.
<h2>דף קיט:</h2>
פירוש בנות צלפחד. ותקרבנה [במדבר כ"ז]. סמך פרשה זו לעיל, דשמעו והבינו מדכתיב איש לפי פקודיו יתן נחלתו איש ולא אשה, והארץ היתה מתחלקת לזכרים ולא לנקבות, אך נתקבצו יחד ליטול עצה ונתקרבו ואמרו והלא לא כרחמי בשר ודם רחמי הקב"ה, רחמי בשר ודם על הזכרים ולא על הנקיבות, אבל הקב"ה (תהלים מ"ה ט') טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו, בין על הזכרים בין על הנקיבות, ואומר (תהלים קל"ו כ"ה) נותן לחם לכל בשר ואומר (תהלים קמ"ז ט') נותן לבהמה לחמה וזהו ותקרבנה וגו'. ד"א ותקרבנה סמך לפרשה דלעיל לאלה תחלק הארץ, וחכמניות היו כדאי' בגמרא ולפי שעה דברו ואמרו אם אנו כבן נירש ואם אין אנו כבן תתייבם אמינו, וצדקניות היו שלא היו נשואות אלא להגון להם, כל כך המתינו לינשא עד סוף מ' שנה שלא יתגאה משה שפירש מן האשה שהרי אף נשים עשו כן. ובנים לא היו לו. הא אם היו לו לא היה לנו נחלה, בגמרא מכאן דדרשניות היו.
<h2>דף קכב.</h2>
יכול בגורל בינו לבין עצמו ת"ל על פי ה', ובגמרא כיצד אלעזר לובש אורים ותומים וקלפי מונח לפניו ואומר ברוח הקדש אם גורל פלוני תחום פלוני יעלה וכו'.
<h2>דף קכב:</h2>
נתן תתן להם [במדבר כ"ז]. נתן להם במטלטלין תתן בבכורות אביהן והעברת את נחלת אביהן להן זה נחלת בכורה שהיה צלפחד בכור ונטלו בנותיו ב' חלקים בנחלת אבי אביהם חלק פשוט וחלק בכור, ויליף לה בגזירה שוה העברה האמורה כאן מהעברה האמורה בבכור [שמות י"ג] והעברת כל פטר רחם מה להלן בכור אף כאן בכור וכן פסק דבנים היורשים את האם ואחד מהם בכור אינו נוטל בכורה בנחלת האם ואע"ג דאיתקש נחלת האם לנחלת האב שנ' [במדבר ל"ו] ממטות מ"מ לענין בכורה לא איתקש שנ' [דברים כ"א] לו משפט הבכורה לאיש ולא לאשה וכן תנן [ב"ב קכ"ב ע"ב] אחד הבן ואחד הבת לנחלה אלא שהבן נוטל בכורה בנכסי האב ולא בנכסי האם.
<h2>דף קכג.</h2>
בני שמעון וגו'. [במדבר כ"ו]. וק"ק למה לא כתיב ה' בראש (השני) [השאר] שבטים ובסופן [יוד], רק בראובן ושמעון וזבולון דכתיב בהן הראובני השמעוני הזבולוני. וי"ל כדי להעיד שמו של הקב"ה עליהן, על ראובן לפי שבלבל יצועי אביו, ועל שמעון לפי שלא בירכו אביו, ועל זבולון לפי שהיה מתרעם על מידותיו. וכן בלוי לפי שהיה בקללה עם שמעון, הוזקק להחתם שם המקום בשמו שנ' (כ"ו נ"ח) ואלה (משפחות) [פקודי] הלוי משפחת הלבני וגו'.
<h2>דף קלא:</h2>
ונתתם את נחלתו לשארו [במדבר כ"ז]. זו אשתו, וגורעין ומוסיפין ודורשין והכי קאמר נחלת שאירו לו מכאן שהבעל יורש את אשתו. הקרוב אליו ממשפחתו. לא קאי אשארו שהרי לא אקרי משפחתו אשתו, אך בא ללמד על הקרוב קרוב קודם, וכן פסק דבעל יורש אשתו קודם בנה ודווקא במוחזק ולא בראוי, וכן תנן הבעל יורש אשתו (ואין מוריש) [ואינו מנחיל] לה. אך אם כתב לה בין במתנת בריא בין במתנת שכיב מרע קנתה. וכן פסק ודווקא בכתב בשיור, אך אם לא שייר במתנת שכ"מ לא קנתה דהכותב כל נכסיו לאשתו בלא שיור במתנת שכ"מ לא קנתה דלא עשתה אלא אפיטרופא, פי' כדי שיכבדוה לאחר מותו נתכוין, וכן לבן בין הבנים או אפי' לקטן וכן לאח בין האחין, ואם כתב לבת בין הבנים בלא שיור איבעי' ליה ומסיק הלכה דלא קנתה, וכל הנך דווקא בכותב אבל באומר לא. ובמתנת בריא אם כתב לכל הנך בלא שיור בגמ' איבעיא ליה וסלקא בתיקו, ופליגו בה רב האי ורבינו חננאל בתיקו דממונא, אי אמרי' ספק דממונא לקולא, או אמרי' ממון המוטל בספק חולקין משום דהלכה כסומכוס.
<h2>דף קלב.</h2>
וכן פסק שאם כתב כל נכסיו לבניו בלא שיור לפני האשה ושתקה כיון דלא שייר אפי' כתב לה קרקע כל שהן איבדה כתובתה. אך אם שייר שלא חילק אפי' חד דיקלא, מגו דנחתה ליה להאי דיקלא נחתה ליה נמי לכולה. וי"מ דוקא בכותב אבל באמר לא. וי"ל דוקא במתנת שכ"מ אבל במתנת בריא לא ועיין שם.
<h2>דף קנ:</h2>
ונתתם את נחלתו לשארו [במדבר כ"ז]. זו אשתו, וגורעין ומוסיפין ודורשין והכי קאמר נחלת שאירו לו מכאן שהבעל יורש את אשתו. הקרוב אליו ממשפחתו. לא קאי אשארו שהרי לא אקרי משפחתו אשתו, אך בא ללמד על הקרוב קרוב קודם, וכן פסק דבעל יורש אשתו קודם בנה ודווקא במוחזק ולא בראוי, וכן תנן הבעל יורש אשתו (ואין מוריש) [ואינו מנחיל] לה. אך אם כתב לה בין במתנת בריא בין במתנת שכיב מרע קנתה. וכן פסק ודווקא בכתב בשיור, אך אם לא שייר במתנת שכ"מ לא קנתה דהכותב כל נכסיו לאשתו בלא שיור במתנת שכ"מ לא קנתה דלא עשתה אלא אפיטרופא, פי' כדי שיכבדוה לאחר מותו נתכוין, וכן לבן בין הבנים או אפי' לקטן וכן לאח בין האחין, ואם כתב לבת בין הבנים בלא שיור איבעי' ליה ומסיק הלכה דלא קנתה, וכל הנך דווקא בכותב אבל באומר לא. ובמתנת בריא אם כתב לכל הנך בלא שיור בגמ' איבעיא ליה וסלקא בתיקו, ופליגו בה רב האי ורבינו חננאל בתיקו דממונא, אי אמרי' ספק דממונא לקולא, או אמרי' ממון המוטל בספק חולקין משום דהלכה כסומכוס.
וכן פסק שאם כתב כל נכסיו לבניו בלא שיור לפני האשה ושתקה כיון דלא שייר אפי' כתב לה קרקע כל שהן איבדה כתובתה. אך אם שייר שלא חילק אפי' חד דיקלא, מגו דנחתה ליה להאי דיקלא נחתה ליה נמי לכולה. וי"מ דוקא בכותב אבל באמר לא. וי"ל דוקא במתנת שכ"מ אבל במתנת בריא לא ועיין שם.
